זיהוי פנים לפי תמונה: שני עולמות שמתערבבים בחיפוש אחד

זיהוי פנים לפי תמונה זה שם אחד לשני דברים שונים: חיפוש אנשים לפי תמונה, שסורק את הרשת הפתוחה ומנסה למצוא איפה הפרצוף הזה כבר פורסם, ומיון תמונות בתוך אירוע סגור, שמתאים לכל אורח את התמונות שהוא מופיע בהן מתוך מה שהועלה לאותו אירוע. PiciMe עושה את השני בלבד, ולמטה מוסבר איפה עובר הקו.

3,000 תמונות, 15 שלכם: הבעיה האמיתית

מי שמחפש אפליקציה שמזהה אנשים לפי תמונה רוצה בדרך כלל דבר פשוט: לקבל את התמונות שלו מאירוע שהיה בו, בלי לגלול מאות קבצים של אנשים אחרים. זאת בדיוק העבודה של מערכת זיהוי פנים באירוע. כל אורח מקבל קישור אישי ישירות לוואטסאפ, לוחץ עליו, מצלם סלפי אחד, ומקבל גלריה אישית עם כל התמונות שהוא מופיע בהן, על הנייד שלו. בלי הרשמה, בלי חשבון ובלי אפליקציה. קוד QR באולם הוא רק דרך משנית לפתוח את אותו קישור על המקום, והרחבנו על כך בעמוד שיתוף תמונות עם זיהוי פנים באירוע.

המספרים מסבירים למה זה נדרש. בחתונה עם 250 אורחים ו־3,000 תמונות, אורח ממוצע מופיע בכ־12 עד 20 מהן, בערך חצי אחוז מהגלריה. זה החציר שהוא אמור לחטט בו כדי למצוא את המחט שלו, ולכן רובם לא מנסים בכלל ורוב התמונות המושקעות נשארות בלי שאיש רואה אותן.

חיפוש אנשים לפי תמונה מול זיהוי פנים באירוע: שתי שאלות שונות

חיפוש אנשים לפי תמונה ואיתור אנשים לפי תמונה מכסים שני עולמות נפרדים. הראשון הוא זיהוי של אדם זר ברשת הפתוחה, כלומר לקחת תמונה ולנסות למצוא לה בעלים איפשהו באינטרנט. זה תחום של כלי OSINT וחיפוש תמונה הפוך, עם כללי פרטיות וחוקיות משלו, והוא פועל מחוץ למה שקורה בעמוד הזה.

העולם השני, וזה שהעמוד עוסק בו, הוא זיהוי פנים שמחזיר לכל אורח את התמונות שלו בתוך מאגר סגור של אירוע בודד. השאלה איך למצוא בן אדם לפי תמונה מקבלת כאן תשובה מצומצמת ומדויקת: אפשר להתאים אדם לתמונות שלו מאותו ערב, בתוך המאגר של אותו אירוע, ורק אם הוא עצמו העלה סלפי. מי שלא העלה סלפי פשוט לא נכלל בזיהוי.

מה קורה בשלוש השניות שבין הסלפי לגלריה

מצד האורח זה צעד אחד, סלפי, והקישורים האישיים נשלחים במועד שבעלי האירוע בוחרים. מכאן והלאה הוא נכנס לגלריה שלו מאותו קישור; בכל כניסה הוא מצלם סלפי חדש וההתאמה נעשית מחדש, הסלפי עצמו לא נשמר אצלנו.

מאחורי הקלעים העבודה פחות נוצצת. הצלם מעלה את תמונות האירוע למאגר, גם תוך כדי הערב, והמערכת משווה את הסלפי מול כל התמונות שהועלו לאותו אירוע ואוספת את ההתאמות לגלריה של אותו אורח.

ומתי הגלריה מתמלאת? בדרך כלל לוקח שבועות עד חודשים, סביב 4 עד 8 שבועות, ובעונה העמוסה גם יותר, עד שהצלם עובר על הקבצים, בוחר, עורך ומעלה. הגלריה האישית נפתחת אחרי הסלפי ומתמלאת בקצב שלו. בתמורה האורח מקבל את התמונות הערוכות באיכות המקורית, ולא גרסה דחוסה שעברה בקבוצת וואטסאפ.

מיון ידני מול מיון בזיהוי פנים: למה התיוג הידני לא קורה

מיון ידני נופל על קנה המידה, לא על האיכות: 3,000 תמונות כפול 4 שניות תיוג הן 12,000 שניות, בערך 3.3 שעות, לפני שחולקה תמונה אחת לאדם אחד. אף צלם לא מקצה לזה ערב שלם, וזאת בדיוק הסיבה שמיון תמונות לפי זיהוי פנים תפס.

הטבלה מסכמת את שלוש הדרכים שבהן תמונות אירוע מגיעות לאורחים בפועל.

מה עם הדיוק: משקפיים, תאורה, ילדים ותמונות קבוצתיות

על ילדים שואלים הכי הרבה, אז בפירוט: הילד לא צריך מכשיר משלו ולא חשבון משלו. ההורה פותח את הקישור שקיבל, מצלם את הילד סלפי אחד, וכל התמונות של הילד מהאירוע מתקבצות לאותו טלפון. פער של כמה חודשים בין הסלפי לאירוע עדיין מאפשר התאמה, אבל תמונה עדכנית תמיד עובדת טוב יותר.

ככל שהאירוע גדול יותר, כך המיון הידני נשבר מהר יותר

ככל שיש יותר משתתפים ויותר תמונות, כך החיפוש הידני קורס והמיון האוטומטי שווה יותר. ארבעה מקומות שבהם ההבדל מורגש הכי חזק:

חתונות: אלפי קבצים, מאות אורחים, וכל אחד מהם מופיע בשבריר אחוז מהחומר. ככה נראה שיתוף תמונות בחתונה לפי זיהוי פנים בפועל.

כנסים ואירועי חברה: כל משתתף מקבל את התמונות שלו מהפאנל ומהנטוורקינג במקום לחפש תמונות יחסי ציבור בתוך אלפי קבצים, ולחברה המארגנת זה גם מיתוג וגם תוכן שהמשתתפים משתפים בעצמם.

אירועי ריצה וספורט: צלמים לאורך המסלול, אלפי רצים, ואף אחד לא מזהה את עצמו בתוך תמונת ריצה של מישהו אחר.

מסיבות סיום, נשפים ופסטיבלים: קהל גדול שלא כולו מכיר אחד את השני, וקבוצת וואטסאפ אחת שנבלעת תוך יומיים.

הפרטיות דווקא משתפרת: הזיהוי מתבצע רק בתוך מאגר האירוע, ואף אורח אינו רואה את התמונות של אחרים.

אם בעלי האירוע בחרו להפעיל זאת, גם התמונות שהאורחים עצמם מעלים נכנסות למאגר, והמערכת מזהה בהן פנים בדיוק כמו בצילומי הצלם. כך הגלריה האישית מרכזת את הזוויות המקצועיות ואת הרגעים שחברים תפסו בנייד, באותו מקום.

מה קורה עם הסלפי אחרי שצילמתם אותו

הסלפי של האורח לא נשמר אצלנו. הוא משמש להתאמת הפנים לתמונות באותו רגע בלבד, והראיה מובנית במוצר: בכל כניסה מחודשת לגלריה האורח מתבקש לצלם סלפי חדש, וההתאמה מול כל תמונות האירוע נעשית מחדש. תמונות האירוע עצמן נשמרות במערכת כחצי שנה, עם אפשרות להארכה.

זה ההפך מתיוג אוטומטי ברשת חברתית שחושף אתכם לעיני כולם: כאן ההשתתפות היא בבחירה, ואיש אינו מזוהה בלי שביקש.

המשמעות המעשית פשוטה: אף אחד לא צריך לחפש את עצמו, והתמונות המושקעות מגיעות למי שהן מצולמות עבורו. ב־PiciMe המיון האוטומטי כלול במסלול האלבום האישי (Plus) ב־500 ש"ח לאירוע, לצד האלבום המשותף ב־350 ש"ח והחוויה המלאה ב־600 ש"ח. הפירוט המלא נמצא בהמסלולים והמחירים, וצלמים שרוצים לנהל את זה כחלק מהשירות שלהם ימצאו את הכלים בPiciMe STUDIO לצלמים.